פעם אחת זו פנטסיה של נסיכה, פעם אחרת זה חלום בלהות על כלי שיט החותרים בדרך לָשאול.
למה פירקתי בגדים? תכף אסביר איך זה מתקשר בָביוגרפיה.
קודם אתאר מה רואים:
המכנה המשותף של כל התערוכה הוא שאני לוקחת בגדים ופורמת אותם בזהירות. מפרקת אותם לחלקים הראשוניים. שרוול, צווארון, דש מעיל, פריסת חצאית.
ואחר כך מרכיבה מהם צורות חדשות.
אני עובדת איתן לכל מיני כיוונים ופועלת בכל הממדים האפשריים: אורך, גובה, צבע, חומר, זווית ראייה, ואפילו ממד הזמן!
עוד מעט אסביר גם למה "זמן" .בינתיים אספר שהעבודה "מבנה" היא בעצם היתוך חדש של חלקי שמלה ושל חצאית. אפשר לראות בצורות את השרידים שלהן. מאחוריה רואים רישום פחם של עוד מבנה מחוטים, סלילי חוטים.
העבודה שהיא מחווה ל"מקור העולם" של קורבה היא למעשה צוארון פרום של מעיל אחד מתוך אוסף הצווארונים שהתרתי.
כן, חשוב להבחין בין התרה ובין חיתוך: התרה הולכת על קו התפר, משָמֶרֶת אותו: את הצורה, את המבנה, וכמובן את שרידי החוטים.
גם העבודה "עד שיתקררו המים", שנראית כמו שני כלי שייט בגודל ממשי - אלה בעצם דשי מעיל שהוגדלו לממדים מפלצתיים. החלק האדום מזכיר שני שומרי סף, בדיוק כמו שני דשי מעיל. כמו שומרי סף מפוארים בארמון.
החלק השני שגם הוא דש מעיל, עשוי עץ שחור.
ביחד יש שני כלי שיט מפוארים כמו קיאקים, כמו גונדולות.
הם שטוחים מלמעלה: פני השטח מסתירים את העומק כמו בכל כלי שיט. כשהקוער שקוע במים. כאן הוא מתגלה רק במבט מהצד.
כלי שיט זה תנועה כלומר זמן ומרחק.
אפשר לדמיין את השייט מפליג ללב הים.
הכותרת של העבודה הזו "עד שיתקררו המים" היא כותרת מדגישה ומכוונת.
היא מדברת על זמן ביניים. יש תנועה לעָבָר, ובזמן שָאוּל:
עד ש….
המים צריכים להתקרר.
כלֶי השיט הללו, הבנתי מאוחר יותר, נעים וצפים כמו במיתולוגיה לעֶבֶר הָאדֶס - השְאוֹל
ובינתיים
יש זמן
יש פעולה
יש פנטסיה
זוכרים שאמרתי ביוגראפי ?
אז הנה:
אימא הייתה תופרת. היא עבדה בבית.
אני הייתי מציירת שמלות מופרזות בהשראת ספרי אגדות,
ואימא השתדלה כמיטב יכולתה לתפור לי את החלומות
טובה לוטן
מרץ 2023