טקסטיל הוא יסוד מרכזי בחיי כולנו; הוא עוטף, מגן ומהדר את הגוף, ממלא את המרחב שבו אנו חיים, הוא צורה וטרום צורה, אובייקט שימושי כמו בגד, רהיט, חלל -  ובו בזמן חומר-ביניים חושני, יריעה מתמשכת המגוללת נרטיביים ומסורות חזותיות ומציעה אפשרויות אסתטיות חדשות. 

הטקסטיל מורכב מרשת של סיבים טבעיים או מלאכותיים הנוצרת במגוון של שיטות - אריגה, סריגה, תפירה, קשירה, ליבוד, דחיסה ועוד - שחלקן עתיקות כימיו של האדם וחלקן נמצאות בקדמת פריצות הדרך המדעיות של המאה ה-21.

לצד סיבי הכותנה, הצמר, הקש, הפשתן, המשי, הקנאביס, והיוטה, ישנם היום סיבי ניילון, פוליאסטר, לייקרה, מתכת, זכוכית, פלדה ופחמן. הטקסטיל מצית את דמיונם של מעצבים, אמנים ומדענים, שכן הוא  מאופיין בגמישות ובעמידות, ברכות, בחספוס, בדו ממדיות ובתלת ממדיות;

הוא משלב את הפעולה העמלנית הידנית עם זו הטכנולוגית המתועשת, כולא בתוכו את הזמן והזיכרון, את ההיסטוריה האנושית, הפרטית והקיבוצית; ומציב חיות בלתי נגמרת משום שהוא מושתת על תבניות, שכבות, דגמים ומקצבים ובו בזמן על מחיקה, התפוררות ופרימה.

התערוכה מבקשת להציג, בהיקף ראשון מסוגו, את היצירה העכשווית בטקסטיל בישראל הפורחת בשנים האחרונות, למרות התמוטטות תעשיית הטקסטיל הישראלית.

טובה לוטן  (נ 1952) משלבת ביצירתה טקסטיל ותפירה כחלק מן העיסוק בזיכרון ובקשר הבין- דורי והתוך-משפחתי. היא יוצרת "אסתטיקה של הצד האחורי" , כהגדרתה, כאשר לא הצד המוקפד, הנינוח והעדין של התפירה  הוא העומד במוקד העבודה אלא דוקא צידה  ההפוך, המסתיר את הקשרים, החיזוקים והטעויות . בסדרה "אכילס", על גבי ארבעה תצלומי קרסול נשי, נרקמו רישומי בתים שציירו ילדים פגועים במהלך אבחון גראפולוגי. תכי התפירה העדינים יוצרים קווי מתאר שבורים ומזוגזגים של הדימוי וחוברים בשבריריותם לדימוי הפגיע של הקרסול.

אוצרת: אירנה גורדון

עד 8 ביוני 2014